המעבר מטורבינות קיטוריות לטורבינות גז

שנות ה-70 וה-80: משבר הנפט. אל עידן הפחם טורבינות הגז התעשייתיות

בתחילת שנות ה-70 השתפר המצב הכלכלי מאוד ושוב דרשה הרחבת אספקת החשמל לאזרחים, לתעשייה ולחקלאות. לכן הוחלט להקים שתי תחנות כוח גדולות באשדוד: "אשכול ג" ו"אשכול ד". כל תחנה כללה שתי יחידות של 228 מגוואט.

מלחמת יום כיפור בשנת 1973, שהפתיעה את המדינה וגרמה למשבר הדלק העולמי ולגידול רק במחירי הנפט, הכניסה את המדינה למצב כלילכי קשה.

חברת החשמל התחילה לבדוק כיצד להוזיל את ההוצאות לייצור החשמל; היכן יש להקים תחנות חדשות ובאילו סוגי דלקים להשתמש.

אחת האפשרויות שנבדקה הייתה לייצר חשמל באמצעות פחם במקום בדלק, שכן הפחם זול יותר ומחיריו יציבים. לכן הוחלט להקים תחנה חדשה, שתאפשר גם שימוש בפחם וגם שימוש בדלק- אם אכן מחירו יוזל.

מיקומה של התחנה נקבע מצפון לנחל חדרה. האתר כונה "מחצית דרך"- מ"ד- כלומר באמצע הדרך בין חיפה לתל- אביב.

לימים הוסב השם ל"מאור דוד" על שם דוד שיפמן- מראשי החברה, שהלך לעולמו עוד בטרם הסתיימה הבנייה. בהמשך הוחלט לקרוא לתחנה "אורות רבין" על שמו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.

תכנון התחנה חייב לבדוק את ההשפעה שתהיה לה על איכות הסביבה כתוצאה מן השימוש בפחם. צריך היה לקבוע מהם האמצעים שיש לנקוט, כדי למנוע פגיעה סביבתית ולאפשר איכות חיים מתאימה לתושבים החיים בקרבת התחנה.

הייתה גם בעיית העברת הפחם המיובא מן הים לאתר התחנה.

לבסוף הוחלט על בניית מזח פריקה פתוח בים, שיחובר ליבשה בגשר שאורכו כשני ק"מ. על הגשר תוכנן להקים מסוע(רצועה סגורה, הנעה במסלול קבוע ומעבירה חומרי גלם ממקום למקום), שיוביל את הפחם מהמזח לאתר האחסון.
תחנת "מאור דוד" החלה לפעול בסוף שנת 1981. תחילה הופעלה במזוט (סוג דלק נוזלי) ובמחצית 1982 החלו להפעילה בפחם.

נחל חדרה ותחנת הכוח מחצית הדרך או מאור דוד הנקראת היום "אורות רבין"

תחנת רוטנברג

בטרם הסתיימו העבודות בתחנת "מאור דוד", החלו כבר התכנון וההקמה של תחנת הפחם החדשה שמדרום לאשקלון.
התחנה באשקלון נושאת את השם "רוטנברג" על שמם של האחים פנחס ואברהם רוטנברג, מנהליה הראשונים של החברה.
תחנת הכוח "רוטנברג" הראשונה, שנבנתה באשקלון,כוללת שתי יחידות של 550 מגוואט כל אחת. בעקבות העלייה הגדולה מחבר המדינות בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 שוב עלה הביקוש בחשמל. באותן שנים הייתה העליה בביקוש מהגבוהות ביותר בעולם וחברת חשמל נאלצה לתת לו מענה.
הפתרון נמצא בהקמתן של טורבינות גז תעשייתיות. משך הקמתן קצר ביותר, וניתן להקימן באתרים שונים- לא רק לאורך חוף הים, דוגמת התחנות הקיטוריות.

אתר תחנת הכוח "רוטנברג" באשקלון

טורבינות הגז

לטורבינות הגז התעשייתיות יתרון נוסף: הדלקים הקלים שהן שורפות- בין אם זה דלק נוזלי או גז טבעי נקי וידידותי לסביבה. הכנסתן של טורבינות הגז התעשייתיות למערכת הייצור אפשרה לחברת החשמל לגשר על הפערים שבין הקמת תחנה פחמית אחת לאחרת ולספק את החשמל המבוקש בתקופת הביניים.

לקראת כניסתה של תחנת הכוח "רוטנברג א" לפעולה הלחה חברת החשמל להקים את מתח- העל 400 ק"ו, שבמהלך שנות ה-90 היה למוביל החשמלי הארצי.
הקטע הראשון של הקו הוקם ב-1989. הוא חיבר את תחנת הכוח "רוטנברג" עם תחנת המיתוג בצפית, עוד בטרם הוכנסה  לפעולה. עם כניסתה של היחידה הראשונה ב""רוטנברג" לפעולה בשנת 1990 הושלם גם הקטע השני בקו 400 ק"ו: מתחנת מיתוג צפית עד לפתח- תקווה.

מהפחם- אל טורבינות הגז

השלב הראשון של המהלך החל בשנת 2004, בו הועברו תחנות הכוח "אשכול ג" ו"אשכול ד" לפעולה בגז טבעי.
למעשה יתפוס הגז הטבעי, הזול והנקי יותר מהמזוט, את המקום השני בחשיבותו לאחר הפחם (מההיבט הכלכלי) ויעמוד במקום הראשון (מההיבט של איכות הסביבה). השימוש בגז הפך להיות משמעותי מבחינה כלכלית, לאחר שנתגלו בים מול חופי ישראל מאגרי גז גדולים ובמקביל נחתמו הסכמים עם מצרים בדבר אספקת גז במחיר נוח.