בתקופת "מאורעות" 129- בהן נהרגו 133 יהודים בהתקפות הערבים על היישוב היהודי, בעיקר בחברון ובירושלים- גבר המאבק על ארץ ישראל בין היישוב היהודי לבין ערביי הארץ. התקופה זו הלכו וגברו גלי העלייה ועמם גברו ההסתה והשנאה כלפי היהודים. העולים שהגיעו לארץ בתקופה זו היו בעלי עסקים, סוחרים ואנשים שמצבם הכלכלי טוב. הם יזמו הקמת מפעלי תעשייה חדשים וכך החל וגדל הביקוש לחשמל.
תחנת הכוח בתל- אביב שסיפקה חשמל גם ליפו, למושבות סביב העיר ולמחנה הצבא הבריטי בצריפין
פנחס רוטנברג, שמרגע עלייתו ארצה היה מעורב בנושא ההגנה והביטחון, הבין שתכניתו להקמת תחנות כוח נוספות על הירדן איננה מתאימה עוד מכמה סיבות:
1. תחנות הכוח בבקעת הירדן לא יוכלו לספק את הביקוש הגובר לחשמל בגלל פיתוח התעשייה ובגלל גידול האוכלוסייה היהודית, בעיקר בערים.
2. קווי המתח הגבוה מבקעת הירדן למישור החוף- שם התרכזה התעשייה- יצטרכו לעבור גם דרך יישובים ערבים צפופים ביהודה ושומרון. אם ושאר יפרצו מעשי איבה בין יהודים לערבים, הם עלולים להינזק.
3. בניית תחנות כוח בסמוך למרכזי הצריכה והביקוש תחסוך אנרגיה, תקצר את הקווים ותצמצם את ההוצאות הכספיות של הפיתוח.
מהי תחנת כוח קיטורית?
זו תחנת כוח, הממוקמת על חוף הים ומופעלת באמצעות דלק (פחם, מזוט או גז טבעי). שרעפת הדלק מחממת מים בדוד במחזור סגור ויותר קיטור (האדים הנוצרים בזמן רתיחת המים) וזה גורם לסיבוב ציר הטורבינה והפעלת הגנרטור ליצירת חשמל.
גורמים אלה הביאו לשינוי בתכניתו של רוטנברג והוא החל לתכנן תחנות קיטוריות גדולות לארוך מישור החוף בקרב הערים הגדולות.
תחנות הכוח הקיטוריות של חברת החשמל הן "אשכול" שנמצאת בעיר אשדוד, "רידינג" בתל- אביב ו"חיפה" (באמצעות מזוט וגז טבעי); "אורות רבין" שבחדרה ו"רונטברג" באשלקון (באמצעות פחם).
התחנות הקיטוריות נבנו בסמוך לים, שם דרושות כמויות גדולות של מי ים לקירור הקיטור ומחזורו.
התחנה הראשונה נבנתה בחיפה בסמוך לשפך הקישון והחלה לפעול בשנת 1935. לאחריה נבנתה התחנה בתל- אביב- היא " רידינג א' ".
כניסתן לפעולה בשנות ה-30 הזניקה את כושר הייצור פי שלושה ויותר תוך פחות מעשו שנים.
עובדה זו מעידה על התפתחות המשק בארץ- בתעשייה, במסחר, על עלייה ברמת ואיכות החיים ועל גידול האוכלוסייה.
מבט מהאוויר על תחנת הכוח באשדוד "אשכול" , 2012
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה